רישוי ומומחיות ברפואה

לאחות את השברים 64 במקצוע הרפואה במדינת ישראל, כך על-פי הסדר הכרונולוגי, נדונו והוכרעו בהסתדרות הרפואית ובמשרד הבריאות בתקופות שונות ובנסיבות אחרות . עניינן היה אומנם כלל הרופאים בישראל, אך כיוון שקשיים בהכרה בלימודים ובניסיון ברפואה עלו בתחילה בעיקר בנוגע לרופאים ניצולים, אייחד דיון נפרד לכל אחת משתי הסוגיות האלה . הרישוי לעסוק ברפואה מתן רישוי לעסוק ברפואה היה אחד הנושאים הראשונים שמחלקת הבריאות 79 המחלקה ירשה את המנגנון ואת הסדרים בממשלה הזמנית נדרשה להם . ממחלקת הבריאות המנדטורית, ומכוח "פקודת סדרי השלטון, ה'תש"ח – 81 פקודת 80 אימצה גם את "פקודת המתעסקים ברפואה, 7491" . 8491" המתעסקים ברפואה קבעה, בין השאר, את הכללים בדבר הרישוי לעסוק ברפואה . התנאי הראשון לרישוי היה תושבות קבע בארץ-ישראל : "רישיונות לעסוק ברפואה יוענקו רק לבני-אדם שהם אזרחים פלשתינאים ( א"י ) או 82 שקבלו רשות לישיבת קבע בפלשתינה ( א"י ) " . מכוח התנאי הזה נמנע הרישיון מרופאים שעלו ארצה לפני קום המדינה בעלייה הבלתי לגלית . מ- 1 בדצמבר 1935 הקשתה מחלקת הבריאות המנדטורית מאוד על הפונים אליה את מתן הרישיונות, ולפעמים ...  To the book