מחברת שנייה: מותה של אמי

240 כאיש עני שמוצא אבדה משום שהמועצה המרכזית במוגילב סירבה להוסיף למשכורתי 60 מארק לחודש ואני אשאר עם אותה משכורת כמו קודם . אני זקוק לכל הפחות ל- 250 מארק לחודש רק למזון בצמצום בלי לחשוב כלל על בגדים ונעליים . החליפה היחידה שלי, שאותה אני לובש הן בשמחת תורה והן בתשעה באב, כבר קרועה ובלויה ו"מקושטת" בציציות ובטלאים . אחד מן הממונים עלי כבר דאג לומר לי שזהו ביזיון לשבת במועצה בבגד כזה במקום שמסתובבים בו "בני אדם" . רוזה והילדים מתביישים לצאת לרחוב מפני שהם מסתובבים קרועים ובלויים בדיוק כמוני . צרה קשה יותר יש לי עם הנעליים שלי ששבות ופוערות את פיהן ולא יהיה בכוחן להתמודד עם הבוץ והשלגים . אני חושב להוציא מחר את רבקה מבית החולים שבו היא שוכבת 34 ימים . על הטיפוס היא התגברה, אבל גופה חלש מאוד והיא כולה עור ועצמות . ד"ר גרייף מזהיר אותי שעלינו לטפל בה היטב במשך תקופה ארוכה כדי שריאותיה לא יישארו חלשות . עצה טובה בהחלט, אבל איך נוכל למלא אותה ? אמנו נחלשת מיום ליום, היא מצטמקת ובקושי עומדת על רגליה . מאז מחלתה של רבקה היא הזדקנה בעשר שנים לפחות . תמיד היא הייתה חזקה ובריאה והחזיקה מעמד ונשא...  To the book