המטבחים הציבוריים

פעילות הוועדים : ארגון העבודה ומפעלי הסעד 215 הֶרש, ש"עמד בשלג ובכפור של 40 - מעלות וחילק לרעבים את הלחם 50 למאבק ברעב בגטו דז'וּרין נרתם גם הרב הָגֶר שדודתי אפתה בלילה" . מסירֶט . הוא גייס תרומות מבעלי אמצעים ובעזרתן הצליח לספק מזון ל- 300 51 בגטו שַרגורוד אִרגנו יוצאי סוּצ'בה מאפייה שהלחם שנאפה בה נצרכים . נמכר בזול, בית תמחוי שסיפק מדי יום ביומו מרק ל- 200 מיוצאי העיר, וקואופרטיב שהיה בעצם חנות קטנה . יוצאי קימפּוּלוּנג נשדדו בדרך ונשארו 52 בחוסר כל, והם הצליחו לארגן רק חנות זעירה . אלא שלמרות היוזמה, הרצון הטוב והחמלה על הנזקק והחלש היו למפעלים הללו שני חסרונות . ראשית, בתוך זמן קצר אזלו האמצעים לקיומם, ושנית, דווקא בשל התפקיד החשוב של הקשר הקהילתי בפעילות הזאת התברר שאין בה כדי לפתור את מצוקת הכלל . עם גבור הרעב הבינו פרנסי הציבור כי אין די בפעילות הוולונטרית : המצוקה הקשה מחייבת טיפול ממוסד בהול ואיחוד של כלל הכוחות לטובת האינטרס המשותף של כל הקבוצות . משהוקמו הוועדים בגטאות כפתה עליהם אפוא המציאות לגייס משאבים באמצעות גביית מיסים והנהגת אגרות למיניהן למימון הספקה של שירותים נרחב...  To the book