46 ׀ שלמה קניאל בבדיחה הבאה : יהודים חוזרים לעיירה לאחר פוגרום ומגלים שאחד מחבריהם נשען על הארון בחדרו, ובבטנו תקועה סכין ארוכה . "כואב ? " הם שואלים בדאגה . "רק כשאני צוחק," הוא עונה בחיוך מאופק . אני עצמי זוכר כיצד הבדיחות השחורות שליוו אותנו בזמן מלחמות, סייעו לנו מבחינה מורלית . את ההומור השחור במיטבו יוצרים בני אדם הניצבים בקביעות מול המוות, והוא מספק להם לא רק מנגנון הגנה, אלא גם בריחה פסיכולוגית . כמו התקווה, גם ההומור השחור מאפשר לשאת את מה שקשה מדי לשאתו, ובאותו זמן גם להתמקד בו . כאשר אנו צוחקים על דבר המפחיד אותנו, אנו מגמדים אותו ומפחדים ממנו פחות . יש אנשים שמתקשים להבין הומור, כיוון שהם אינם יכולים להרכיב את פאזל החשיבה הלוגית שההומור דורש, כדי לפענח אותו ולזהות את "נקודת הצחוק", הלוא היא הפואנטה . אנשים בדיכאון קליני, לדוגמה, מתקשים להתחבר להומור, ולעתים השימוש בו גורם להם להתכנס בעצב, לנתק מגע ולהימנע מתקשורת . הומור עלול להחריף את תחושת הדיכאון ולתת לנפגע תחושה שלא מבינים אותו או אף צוחקים עליו . גם הטיפול המוכר כ"תרפיית צחוק" מתאים רק לקבוצה קטנה מבין האנשים שנמצאים ...
To the book