מבט פסיכולוגי על ‘בעלת הארמון’

איתם או להישאר עם הרוזן . רק אז היא מצליחה לנשום, להתכנס לתוך עולמה הפנימי והאותנטי ומתוכו לבחור אם להיות או לא להיות, ולקחת בעלות על העצמי שלה ועל דרכה שלה . הדלת ממקום מחבואה יכולה להיפתח רק מבפנים, ולא במקרה . כדי לבסס ולחוש בעלות על הארמון, על העצמי של האדם, צריכה להתרחש בו אינטגרציה אמיתית וחיה בין כל חלקיו . עצמי שאינו רק ארמון יפה ומבוצר, אלא גם כזה שאפשר לחיות בו . עצמי שאינו רק ‘’מוזיאוני’’, מזויף, כזה שרוב חלליו הם די מלכה פֿון פּאַלאַץ : בעלת הארמון ביידשפיל מ ע ר כ ה ש ני יה : י ומ ני וס יפ ור י נש ים 2011 . צילום : ג'ראר אלון 334 ח ור ף 0 2 0 2 ה ת ש פ ”א | גיל יון 6 8 2 מיצגים לעיני המבקרים בו, ויושביו האמיתיים דחוקים מאחורי דלת סתרים, מגיחים רק בתנאים מסוימים . עצמי שאינו רדוף ומבוהל, מפוצל בין רודפים ומצילים, ואינו בודק יותר את המציאות . עצמי שיש בו חיבור והישענות על הזדהויות ומורשות בין - דוריות מעשירות ומשמעותיות, אך לא באופן שכולא את החיים ב’’עבר אינסופי’’ או באבל תמידי . עצמי שאינו מנותק מסביבותיו הכפריות של ארמונו כפאודל מתנשא, אלא מחובר ומתקשר . מחובר לחיים, למציא...  To the book