זיכרונות של ילדים על הגברת סטפה

“היה משמח אותה לדרבן את הילדים לקרוא סיפרי בוטניקה עם איורים גדולים ; משמח אותה לספר על התגליות של דרווין ; כאשר בשנת 1921 קם בגוֹצְלָבֶק ( בזמנו ישוב מחוץ לוורשה ) מרכז קייטנות קיץ בשם ‘’רוּזִ’יצְ’קָה’’, היא יכולה לקחת את הילדים לטיולים, להראות להם את האחו ולהגיד : ‘’בשעות היום רועות כאן פרות’’ ( אחת הילדות, שזה היה שם משפחתה, מתרעמת : ‘’אני אתבע אותך ! ’’ ) . אז היא מסבירה להם מהי פרה, מהו נהר, מהו יער . חלק מהילדים רואים עצים רבים כל כך בפעם הראשונה בחייהם . נראה שהיא גם אוהבת לדבר בצרפתית, וכאשר היא מתעצבנת, היא ממלמלת משהו בצרפתית מתחת לאף, כדי שהילדים לא יבינו . ” מתוך מכתב שכתבה סטפה לאחת מהילדות : ילדתי היקרה, לא אנחם אותך ולא אייעץ לך . גם לא יעזור שיוּלֶק דואג לך, שאחרים משתתפים בצערך . אף אחד ושום דבר לא יוכלו לנחם אותך במקרה כזה . רק הזמן והעבודה יעשו את שלהם . אנחנו רואים את זה סביבנו אצל אנשים אחרים, שסבלו מאובדן דומה . אני יודעת את זה מניסיון אישי, כאשר ליוויתי כל מיני אנשים קרובים אל בית העלמין . אנשים לא יעזרו כלל . כל אדם נמצא לבדו עם כאבו . אף אחד לא יכול לקחת אותו מ...  To the book