החיים כחיזיון תיאטרלי

היהודי, כדי לשוב ולהכתירה כ’’אנה פרנק חזותית’’ . אין גם ספק שהחסות שפרש ב - 1972 המוזיאון היהודי באמסטרדם על אוסף הציורים קיבעה בתודעה הציבורית את הזהות הרגשית - אתנית המסוימת ואת גטו הזיכרון, שתולדתם, בין השאר, תערוכה נרחבת במוזיאון היהודי בניו יורק ( 2001 ) , ולא, נאמר, במוזיאון לאמנות מודרנית, ארבעים רחובות דרומה . ציורי ‘חיים ? או תיאטרון ? ’ אינם ‘’אמנות שואה’’, גם אם חדר הצל הנאצי לתוכם . אף אין הם ‘’עדות’’ טרגית - הומנית מהשוליים של האמנות : מה שעלול outsider artist ) , משמע, להיראות תחילה כ’’ארט ברוט’’ של ‘’אמן - חוץ’’ ( מבע אמנותי אותנתי – פרימיטיבי, משוחרר מכל זיקה לתולדות האמנות, לשפת המודרנה וכיו”ב, אינו אלא מוליך שולל : שרלוטה סלומון בת ה - ,24 המציירת בווילה של אוטילי מור ( זו אף רכשה ממנה ציורים ) בווילפראנש שבדרום צרפת, היתה אז אמנית מדופלמת בעלת ידע אמנותי, ניסיון ותודעה אוונגרדית, ויצירתה היא הישג אקספרסיוניסטי מהמעלה הראשונה . שמונה שנים קודם לכן, הנערה בת ה - ,16 שהתרשמה בוותיקן שברומא מ’יום - הדין’ ו’בריאת - האדם’ של מיכלאנג’לו, החלה לומדת אמנות בשיעורי רישום פרטיי...  To the book