מערכה א’ ( ישראליק החולה שוכב במיטה עטוף “שמאטעס”, פניו חיוורות, לחייו נפולות, שתי ידיים רזות צמוקות מושטות לפנים בתנוחת מת, רק העיניים השחורות הנוצצות מעידות שעודנו חי . ליד מיטתו יושבים שלושת הפרופסורים שקועים מאד במחשבות . במרחק מה מהם יושבים שלושת היועצים . וקצת הלאה מהם - החובש והמסז’יסט וידיד . מן הצד, כולה בצרות, עומדת המשפחה, משפחתו של ישראליק החולה, ובראשה - בנכבד שבמקומות - הקרובה העשירה . ) דוקטור הרצל : עמיתים יקרים ! זימנתי אתכם לכאן אל החולה המסוכן לשם התייעצות, כדי שכולנו יחד נבחן את המחלה ונמצא תרופה כלשהי להציל ‘נעבעך’ את החולה, החולה המסוכן הזה, ישראליק . עמיתי, הפרופסור נורדאו, יעשה לכם היכרות עם ה”קוריקולום מורבי”, עם הביוגראפיה של החולה, והוא יבהיר לכם, יצייר לפניכם את המצב . בקיצור, יכולני רק לומר לכם בלשון הרופאים שלנו : ”פרוגנוזיס מולו” . לאמור, המצב רע, המצב עגום מאד ! דוקטור נורדאו : עמיתי הרצל אמר : ״פרוגנוזיס מולו” – המצב עגום ! אני אומר : “פרוגנוזיס פסימו” – המצב אנוש ! מחלה ישנה, מוזנחת, המחמירה מיום ליום ! ראו - נא איזה “האביטוס”, מין מראה של בנאדם – עור ...
To the book