107 תלושות ומורדות הכתבים הבלויים בבור בטקס הגניזה , הגיבורה רצה הביתה , מביאה את ה " תחינה " של האם ומניחה אותה בתוך הקבר . הגיבורה מבקשת כך להשיב את כבודה של התרבות הנשית : להכיר בה כשוות ערך לתרבות הקנונית הגברית , ולהכניסה אל לב הקנון . בחלקו השני של הסיפור מתרחשים האירועים במסגרת הציבורית , ושם גם נדרשת הגיבורה למאבק של ממש . האח הופך להיות מאח " פרטי " מקניט לדמות ציבורית גברית — הוא מזלזל בתחינה ומכנה אותה " סמרטוט ", והגיבורה נאבקת כדי להביא את התחינה לגניזה . בסופו של הסיפור , הצלחתה של הגיבורה להביא את התחינה לקבורה אינה הצלחה כלל – נשית אלא הישג פרטי בלבד , הישג חד – פעמי הנעשה בהתגנבות , דורש אומץ רב ומביא אותה לחרדה ועילפון . בשונה מהמישור הפרטי שבו נוחלת הגיבורה הצלחה , במישור הכלל – נשי הדרך לניצחון אפוא עוד ארוכה . שני חלקיו של הסיפור מבטאים עניין מהותי נוסף בתפיסתה הפמיניסטית של בארון : תהליך התעוררות שעוברת הגיבורה – ילדה מהזדהות מוחלטת עם מסורת האב בחלקו הראשון של הסיפור , להכרה גם בתרבות נשית אוטונומית של האם , בחלק השני . הסיפור נפתח בתיאורה של המספרת את שני המודלי...
To the book