8 דוד רטנר זוהי איננה העבודה הראשונה על טעמים מוזיקליים של בני נוער, ואף לא הראשונה העוסקת בטעמיהם של בני נוער יוצאי אתיופיה בישראל . עם זאת בעבודה זו ניסיתי לתת קדימות לנרטיב, לקול ולחוויה של בני הנוער . תיאוריות על טעמים, על מוזיקה ועל זהות ישמשו נקודות ייחוס וכלי עזר לניתוח, ופחות מטרה בפני עצמה . במהלך הכתיבה אף השתדלתי ככל האפשר להרחיק את עצמי מעמדה שיפוטית באשר לטעמים של בני הנוער, בין שמדובר בשיפוט "מימין" - ולפיו הטעמים אינם סתגלניים דיים - ובין שמדובר בשיפוט "משמאל", קרי שהטעמים אינם מחאתיים מספיק . לטעמי, עמדות שיפוטיות מעין אלו רווחות למדי בכתיבה המחקרית על הנושא, לפעמים על חשבון החוויה והקול של המרואיינים עצמם . בעבודה זו ביקשתי כאמור לנקוט גישה מעט אחרת . ראיונות העומק שעליהם מתבסס החלק האמפירי של עבודה זו נערכו בשנים 2007 - 2008 במסגרת עבודת הדוקטורט שלי, בשלוש ערים בחלק הדרומי של מרכז הארץ . מרגע שהחלטתי לראיין בני נוער על העדפותיהם המוזיקליות החל להדהד בראשי המשפט האלמותי המיוחס לפרנק זאפה : "לדבר על מוזיקה זה כמו לרקוד על ארכיטקטורה" . דהיינו : מוזיקה עושים, למוזיקה מא...
To the book