|
|
76 שחר בורלא דימויים שהם חיבור בין חיה לדומם, דומם לצומח, חיה לצומח וכו' . הסיבה העיקרית למוגבלות זו של הדמיון היא תפקידו 164 במסגרת תפקיד זה, אחראי הדמיון הרפרודוקטיבי של הדמיון . ליצירת רצף קוהרנטי של זמן ושל מרחב המאפשר לאחד את הדימויים ואת הייצוגים השונים של הניסיון . ככל שמתקיימת קרבה רבה יותר בין מושאי החיבור ברמת הזמן, הצורה והמרחב, כך קל יותר לדמיון לעבד את הדימויים והייצוגים העולים מתוך הניסיון ולהביאם לכדי אחדות אחת . כמו ברמה האפיסטמולוגית כך גם ברמה החברתית, קל יותר לחבר בין דימויים חברתיים כאשר הדימויים הבסיסיים נמצאים באותו מישור . המישור עשוי להיות גבול צורני, מרחבי או כרונולוגי, אך למעשה, עצם הידיעה שקיים גבול כבר מקלה על הדמיון . ניקח לדוגמה את הדמיון הסימפטי, אותו דמיון שמתאר יום "כיכולת המופלאה לחדור לדעות ולתחושות של האחר" או "כמראה של האחר" . אם נתייחס לדמיון זה כדמיון המחבר ברמה החברתית, אז כדי להפעיל סוג כזה של דמיון יש צורך להכיר את האדם האחר . אם כך, הגבול המרכזי המאפשר ליצור חיבורים חברתיים מדומיינים הוא הגבול הגיאוגרפי . ברמה המעשית חברי קהילה מסוימת החולקים ...
To the book |
|
|