|
|
עיקרון מְכַוֵון של התבונה הטהורה 445 אמפירי כבגבול מוחלט . עקרון התבונה הזה [ מתפקד ] בתור כלל שקובע, כפוסטולט, מה אנו נדרשים לעשות במסגרת הרגרסיה, ואינו מטרים את מה שמצוי באובייקט כשהוא- לעצמו לפני כל רגרסיה . לכן אני מכנה אותו עיקרון מכוון [ רגולטיבי ] של התבונה . לעומתו, העיקרון המדבר על טוטאליות מוחלטת של סידרת התנאים כטוטאליות שנתונה באובייקט ( בתופעות ) כשהוא לעצמו, ייקָרֵא עיקרון קוסמולוגי מכונן . בעזרת הבחנה זו רציתי להצביע על אֵינוּתו ובטלותו הגמורה של עיקרון מכונן כגון זה, וכך למנוע את מה שבלעדי [ אזהרה ] זו קורה ללא-מנוס ( על ידי הטעיה טרנסצנדנטאלית ) — הווה אומר, שמייחסים ממשות אובייקטיבית לאידאה שמתפקדת רק בתור כלל . כדי לקבוע כראוי את משמעות הכלל [ הרגולטיבי ( המכוון ) ] הזה של התבונה הטהורה יש להעיר תחילה, שאין ביכולתו לומר מה האובייקט הנו, אלא רק : איך צריך לנהל את הרגרסיה האמפירית, כדי להגיע למושגו השלם של האובייקט . אילו היה [ הכלל ] אומר מה האובייקט הנו, היה זה עיקרון מכונן, שכמותו לא ניתן להפיק 67 לכן אי-אפשר שכוונת השימוש בכלל [ מכוון ] זה תהיה לעולם מתוך תבונה טהור...
To the book |
|
|