פראלוגיזם רביעי: הפראלוגיזם של האידאליות (של היחס החיצוני)

373 הפראלוגיזם במהדורה A לפני שאחשוף את הפראלוגיזם שלנו בכל האשליה המכזבת שבו, עלי להקדים ולהעיר שיש להבחין בין שני מינים של אידאליזם, טרנסצנדנטאלי ואמפירי . באידאליזם טרנסצנדנטאלי אני מבין את התורה האומרת, שיש לראות את כל התופעות כדימויים בלבד ולא כדברים כשהם-לעצמם, ושהזמן והחלל הם רק צורות חושיות של הסתכלות — לא קביעות שניתנות כקיימות לעצמן, ולא תנאים של אובייקטים שהם דברים כשהם- לעצמם . למול האידאליזם הזה ניצב הריאליזם הטרנסצנדנטאלי , הרואה את הזמן והחלל כמשהו נתון כשהוא-לעצמו ( בלי תלות בחושיותנו ) . הריאליסט הטרנסצנדנטאלי מדמה לו אפוא תופעות חיצוניות ( כאשר מקבלים את ממשותן ) בתור דברים כשהם-לעצמם, הקיימים באופן לא-תלוי בנו ובחושיותנו, ואם כן הם אמורים להיות מחוצה לנו על פי מושגים שכליים טהורים . לאמיתו של דבר, הריאליסט הטרנסצנדנטאלי הוא זה שמשחק אחר כך את התפקיד של אידאליסט אמפירי : אחרי שיצא מההנחה השגויה, שכדי שמושאי החושים יהיו חיצוניים עליהם להתקיים כשהם-לעצמם בלי תלות בחושים, הוא מגלה, שמנקודת המבט הזו כל דימויינו החושיים אינם מספיקים כדי לאשר בוודאות את ממשותם של מושאים אלה...  To the book