פראלוגיזם שלישי: הפראלוגיזם של האישיות

371 הפראלוגיזם במהדורה A אף שהמימרה של כמה אסכולות עתיקות — שהכול זורם בעולם, ושום דבר אינו מתמיד וקבוע — לא תחזיק מעמד ברגע שמניחים קיום של עצמים, היא לא מופרכת על ידי אחדות התודעה-העצמית . שכן, על סמך תודעתנו לא נוכל לשפוט אם בתור נפשות אנו מתמידים או לא . כי אנו מייחסים לעצמי הזהותי שלנו רק את מה שאנו מודעים לו ; ולכן אנו חייבים לשפוט שאנו אותו דבר עצמו לאורך כל הזמן שיש לנו תודעה . אבל מנקודת-מבטו של זר לא נוכל לטעון לתקפות הטענה הזאת . כיוון שהתופעה המתמידה היחידה שאנו פוגשים בנפש היא הדימוי "אני" המלווה וקושר את כולן, לא נוכל להחליט אם אותו אני ( שהוא מחשבה גרידא ) אינו זורם גם הוא, בדומה לשאר המחשבות הנקשרות באמצעותו זו לזו . יש משהו יוצא דופן בכך שהאישיות, וההתמדה שהיא מניחה, ולכן העצמוּת של הנפש, צריכות לקבל רק עכשיו הוכחה בפעם הראשונה . אילו יכולנו להניח אותן מלכתחילה, אמנם לא היתה נובעת מכאן התמדת התודעה, אבל כן היתה נובעת האפשרות של תודעה מתמשכת בתוך סובייקט קבוע-ועומד, וזה כבר מספיק לאישיות . כי האישיות עצמה אינה חדלה רק מפני שפעילותה נפסקת לזמן-מה . אולם התמדה זו אינה נתונ...  To the book