פראלוגיזם שני: הפראלוגיזם של הפּשטוּת

366 על הפראלוגיזמים של התבונה הטהורה מידה כמו לאחדות המוחלטת של הסובייקט . לכן, בעזרת כלל הזהות לא ניתן להוכיח, שמחשבה מורכבת חייבת בהכרח להניח עצם פשוט . עם זאת, לא יהיה מי שיטען, שהמשפט עשוי להיות מוכר באופן סינתטי ואפריורי לגמרי, מתוך מושגים גרידא — בכל אופן, זאת לא יעז לטעון מי שמבין את עקרון האפשרות של משפטים סינתטיים אפריוריים כפי שהסברנו אותו לעיל . באותה מידה אי-אפשר להפיק את האחדות ההכרחית של הסובייקט, כתנאי לאפשרותה של כל מחשבה, מן הניסיון . כי הניסיון לא מספק שום ידיעה על הכרחיות, ולא עוד, אלא מושג האחדות ההכרחית חורג לגמרי מתחומו . מניין אפוא נפיק את המשפט הזה, כשכל הסילוגיזם הפסיכולוגי נשען עליו ? מובן מאליו שאם רצוני לדמות יש חושב, אני חייב לשים את עצמי במקומו וכך, כביכול, להמיר את הסובייקט שלי באובייקט שאני מבקש לחקור ( מה שלא קורה בשום חקירה אחרת ) ; ומובן שאנו דורשים את אחדותו המוחלטת של הסובייקט רק מפני שאחרת לא נוכל לומר : "אני חושב" ( את הריבוי שבדימוי כלשהו ) . כי אף שהמחשבה בשלמותה יכולה להתחלק בין סובייקטים רבים שמשתתפים בה, האני הסובייקטיבי אינו יכול להתחלק כך ל...  To the book