מבוא: הביקורת כמהפכה

ירמיהו יובל 22 כתנאי לעצם אפשרותם של עולם אמפירי נשלט על ידי חוקים הכרחיים ( שרק הוא ראוי להיקרא אובייקטיבי ) , ושל אובייקטים ואירועים ממשיים בתוכו, בהבדל מישים מדומים, מסופקים או בדויים . אין פירוש הדבר שהשכל האנושי בורא את העולם יש מאין, אלא שהוא מכונן קוסמוס מכאוס . השכל הוא תבנית צורנית שאינה יכולה לפעול בלי החומר שמספקים נתוני החושים . את אלה אנו רוכשים באופן סביל מתוך שאנו חשופים לגירויים לא רצוניים שמפעילים אותנו . הפעלות אלה מספקות לשכל יסוד גולמי שעדיין אינו אובייקט ממשי אלא רק חומר עבורו . את החומר החושי צריך השכל האנושי — שהוא גורם ספונטני, הפועל מכוח עצמו — לסדר ולעצב לפי דפוסי פעולה משלו, וכך לכונן מתוכו תופעות אובייקטיביות . בזה נאמר שאובייקטיביות היא מצב שמכוננים אותו בתהליך הידיעה, ולא פוגשים אותו או נתקלים בו באופן בלתי-אמצעי . כשתהליך ההכרה מטיל את דפוסי השכל על חומר החושיות, הוא יוצר ביניהם סינתזה אובייקטיבית, וזו מכוֹננת ישים ומצבי עניינים אמפיריים הראויים להיקרא ממשיים או אובייקטיביים . בכך מקבלים המושגים "אובייקט", "אובייקטיביות" ו"ממשות אמפירית" פירוש פילוסופי חד...  To the book