הקדמת המתרגם

ביקורת התבונה הטהורה 14 שצפה מראש, בצורך להמציא מונחים חדשים ( ועוד בגרמנית, שרק דור אחד לפניו 1 ובדרכי החשיבה המקובעות שאותן בא לערער . ככל יצאה מבתוליה הפילוסופיים ) , שהתקדמה כתיבתו היא גם נעשתה ארכנית וגדושת חזרות . קאנט חשש מאי-הבנות, ולכן פעמים רבות, כשאזכר רעיון או עיקרון שכבר עלה קודם, חזר וקשר בו את כל סייגיו, דבר שמאריך את הכתיבה ומסרבל את הפסוק . קושי אחר נובע מהדו-משמעות הצפונה בכמה מושגי מפתח, שנעמוד עליה בהמשך . בעיה מיוחדת מציב הדיון הידוע "הדדוקציה הטרנסצנדנטאלית", שבו גלום טיעונו המרכזי של קאנט בחלק הראשון של הביקורת . הדדוקציה אינה ערוכה כטיעון רצוף בעל סדר ברור, אלא כסידרה של טקסטים וטיעונים נפרדים שיש ביניהם השלמה הדדית, ועל הקורא להוציא בעצמו את תבניתה אל האור . לא במקרה גרמה הדדוקציה את עיקר האי-הבנות כבר מהימים הראשונים, וקאנט כתב לה גִרסה חדשה במהדורה השנייה של הביקורת . שני דורות של לומדי קאנט בעברית גדלו על תרגומם של שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך ( 1954 ) , שגם אני למדתי תורה מפיהם . תרגומם החלוצי היה מפעל רב חשיבות בשעתו, אך כבר בדורי היה מרוחק וקשה להבנה,...  To the book