ויתור על תחושת מומחיות

183 אנשים עדינים העורקים הנפשיים . אנחנו במיטבנו כחוקרים כשאנו "מסתחררים במרחב של השפעות מעורבות, מאבדים במקצת את שיווי המשקל" ( 348 : 2013 , Fleischman ) , לא כאשר אנו תופסים את עצמנו כמומחים . מצב זה אינו בהכרח נוח או משרה ביטחון, אולם זו בדיוק האיכות שעלינו לפתח ( או לעבור דרכה לסירוגין ) אם אנחנו רוצים להיות במגע עם המציאות המתהווה . העמדה שעלינו לבסס אפוא היא אי-עמדה : לא מוצקוּת נייחת כי אם נוכחות קשובה המחויבת לתנועה - התנועה עם גלי החוויה . תחושת מומחיות קשורה בהתהדקות סביב אני מוגדר המניח מראש שהוא יודע כמה עובדות חשובות . לעתים העובדות הללו מאבדות פרופורציה וממלאות את שדה הידיעה כולו . הביטחון השטחי, במקרה זה, דוחק החוצה את האקספלורציה הכנה . במצב כזה האדם אינו נדרש לאמונה ( F ) ואין סיכוי שייגע במציאות העמוקה ( O ) . אם נדמה שהוא מעלה היפותזות, בודק וחוקר, הרי מדובר בחקירה מדומה . הראיות שבהן ייתקל לא תמיד יורשו להיכנס לשדה הידיעה הרווי שלו . הן יתנגשו בדופנותיו הנוקשות ויינתזו ממנו, או שיעוצבו מחדש כדי לאשש את מה שמלכתחילה כבר היה מוצק . לכל עובדה יש ערך בתוך ההקשר שבו היא ...  To the book