נוקשות, גמישות והתמוססות

180 מיכל ברנע - אסטרוג לעתים כל תכונה שלה נחווית מבעד לרקמת הכאב ; ואם הנפש שזה מצבה לא הספיקה לפתח גם כוחות ויכולות המאפשרים לה מרווח נשימה והתבוננות צלולה ( בד בבד עם הנשימה הנעתקת . בד בבד עם הלמות הכאב . בד בבד עם כְּסוּת החרדה ) - היא מתכווצת ומתקשחת, אוטמת את עצמה זמנית או נסדקת, ונעשית פריכה במידת מה . כיצד תנוע עם השינוי במצב זה ? כיצד יעלה בידה לרכוב על גלי החוויה ? אני חושבת על אזור השבר הבסיסי שבאלינט מתאר . כאשר זהו האזור שבו אנו משוטטים, בשוליו - על פי תהום - או עמוק בתוכו, עלינו לזהותו . אם השותף שלי לאינטראקציה פועל מתוך הטריטוריה הפצועה - עליי להבין שהוא אינו תופס את ההתרחשות בצלילות . אני אומַר דבר אחד והוא ישמע דבר אחד . אני אחווה מחווה אחת והוא יתפוס אחרת . כל דבר יחליק אל התהום . כל דבר יפגע . אם אני היא זו שהמציאות נוגעת באזור נוקשה בה - בשכבה פגועה שעוד לא החלימה לגמרי, באזור סדוק שסביבותיו בקיעים- בקיעים - עליי להבין שבאותן נסיבות איני רואה את הסיטואציה כהלכה . אוכל להבין זאת, כמובן, רק בתנאי שמעבר לאותו אזור יתקיימו בי גם אזורים מרווחים וגמישים . המרווח והגמישות...  To the book