|
|
76 מיכל ברנע - אסטרוג במהלך השנים שבהן עבדנו יחד הציג את עצמו הבלבול הזה שוב ושוב . היו לו מופעים שונים : הוא היה מלווה את התהליכים האינטלקטואליים שלה ומפריע לה לברור בין פרטי המידע החווייתיים הרבים שבהם הבחינה, אצלה ואצל האחרים, ולזהות כיווניות המבקשת ללכת בעקבותיה . הוא היה מטשטש את יכולתה להרגיש מה נכון עבורה, וכך שימר והזין אי-נחת ; וכשהייתה בעמדת המטפלת, הוא היה יורד עליה מדי פעם כמסך ומשתק אותה . הרגשתי שהבלבול מתקיים אצלה לצד חדות העין והחכמה, או על גביהן ולא במקומן, אך שכבת התעתוע שיצר כוננה בה ספק עצמי ומאמץ כמעט תמידי . עבדנו איתו כמו עם כל שאר החומרים שעלו, ועם הזמן הוא החל לקבל משמעות ולהתמוסס . במיוחד זכור לי, כסמן של התהליך, מפגש אחד שהתנהל בקבוצת הדרכה קטנה . קבוצות שכאלה מונות בדרך כלל ארבעה או חמישה משתתפים, בוגרים של לפחות שלוש שנות לימוד של גישת האקומי . בכל פעם אחד המשתתפים ממלא את תפקיד המטפל, אחר יושב על כיסא המטופל והשאר, המכונים "אסיסטנטים", תומכים ביצירת המרחב ובתהליך עצמו בדרכים שונות . לעתים קרובות הביטויים הגופניים של ההתרחשות נוכחים עד מאוד ומבקשים מגע פשוט...
To the book |
|
|