עדינות, פגיעה והדחף לטוב

26 מיכל ברנע - אסטרוג חיה, יצירתית, בלתי כוזבת, לא מנותקת מעצמה . ובכל זאת, מושקעים ומותאמים ככל שיהיו הוריו, טובים ככל שיהיו שאר התנאים, התינוק נפגע . החיים כרוכים מטבעם בסבל, והוא נפגע ומחלים, מתמשך ומופרע . מייקל אייגן ( Eigen ) מקשר את המקצב הזה לרגישות . הוא כותב : "החיים קורעים את הרגישות לגזרים . יש פצעים שלעולם אינם מחלימים - ואולי אינם אמורים להחלים . אך אפילו פצעים אלה יכולים להזין את הדחף לטוב יותר : ליצור עולם טוב יותר, להיות אדם טוב יותר" ( אייגן, 2014 : 38 ) . מנקודת המבט של אייגן, הבסיס לאתיקה הוא ההיענות לרגישות או הבשלתה של היענות רגישה ( שם : 203 ) . אני רוצה להציע את העדינות כאיכות המשקפת, במצבה הבשל, את עמדת האדם העושה שימוש לא הרסני ברגישותו כדי לחוש את הרגישות - שלו ושל האחר - ולהיענות לה . במשך שנים רבות חש רונן, כמו לא מעט אנשים עדינים, שברירי ובלתי מוחזק בעולם . החוויות הקשורות לפגיעוֹת הבלתי נמנעות של החיים ממשיכות לרחוש בקרקעית ההוויה, גם כאשר הן מנוהלות היטב יחסית בידי אישיות חזקה . אצל רונן הן הופיעו כפצעים שכוסו במעטה זמני של החלמה לכאורה, החלמה זמנית, החל...  To the book