צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה

אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 206 ממני בשנתיים . אבא עובד כעצמאי בתחום הביטוח ואימא, שהיא אישה משכילה, עובדת במכללה אקדמית . הם בסך הכול הורים בסדר גמור . אני יודעת שהם אוהבים אותי . הם גם תומכים כשצריך . אבל הם הרבה לא בבית ולא באמת ידעו מה עובר עליי . לקח להם זמן להבין מה קורה לי בכל פעם שאני צריכה להתרחק מהבית" . ה"סוד" שלה היה שמור איתה . גם את חברותיה לא שיתפה . תמרה הוצפה בחרדה כל אימת שהוצע לה לצאת לנסיעה או לטיול . התעניינתי מה פניו של הקושי להתרחק מהבית שהיא מתארת . "פעם ניסיתי לצאת עם חברות למקום די רחוק מאזור הבית שלי והרגשתי איום ונורא . חטפתי כאבי ראש וכאבי בטן חזקים . . . נשארתי בבית . היו גם פעמים אחרות שזה היה מלווה בשלשולים ובהקאות" . למדתי מתמרה שהתופעות הפסיכוסומטיות שמהן סבלה מאוד זכו להבנה ולהתייחסות רק בכיתה ז', כשהיא סירבה להשתתף בטיול השנתי ( בגלל כאבי בטן עזים ) . הוריה, שדאגו, לקחו אותה אל רופאים רבים . "בדקו אותי מלא . כל מיני בדיקות . אבל שום דבר לא עזר . לא הסכמתי לצאת לטיולים של בית הספר ואפילו את הנסיעה לפולין פספסתי . גם הייתי בטיפול CBT , אבל זה ...  To the book