בדרך אל 'חוזה אי‑התאבדות'

אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 146 שבתופעה - שגרה של צעירים בימינו - חיילים, משוחררי צבא צעירים, צעירים אחרי הטיול הגדול או סטודנטים, שברגעי מצוקה רגשית מנסים להתאבד ו"ידם קלה" על כלי הפגיעה : על הכדורים לבליעה, על חיתוך אמת היד, על העט שכותב מכתב אובדני . האור המלאכותי שהקביל את פניי עם כניסתי לחדר המיון דחק את הרהוריי . ד"ר עידו, המתמחה שרוצה להיוועץ בי, חיכה לי בעמדת המחשבים המלאה ברופאים ששקועים בקריאת תשובות מעבדה / רנטגן / דמיות דחופות שהתקבלו . מצאנו לעצמנו פינה שקטה שאפשרה לנו לדבר . התבוננתי במתמחה הצעיר, שראה בי את המומחה והכונן שלו, והוא שאל אותי עניינית, "מה יש לנו לעשות מלבד לבדוק ולהחליט אם לאשפז או לשחרר ? אבל אם נשחרר בלי התערבות טיפולית רגשית, איך נוכל למנוע את הפעם הבאה ? " . ושוב, כמו במקרים רבים בסיטואציה דומה, מצאתי את עצמי ניצב אל מול האתגר של הבנת הסיפור האישי או המשפחתי שהביא למעשה וכיצד לעזור לעשות שינוי . האם אצליח הפעם להיכנס לראשה של הנערה המיואשת, כדי להבין מה הביא אותה לעשות "ניסיון" ? לרוב, נזכרתי, ישנו סיפור זוגי או משפחתי ברקע המעשה . אך האם די בא...  To the book