החמצה וגעגוע

אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 122 לא פעם היה אהרון מתקשר ומבקש עזרה כדי לאזן אותה ולהרגיעה . "אני לא עומד בקצב שלה . היא מפריעה לילדים בכך שהיא מדברת המון, לעיתים כועסת" . יכולתי לשמוע בקולו את הטרוניה ואת הדאגה . בעת הפגישות המשפחתיות הפך חדרי למעין מעבדה אנושית . בין שני קצוות רגשיים ‑ הוריים, ישבו ילדים מכונסים בעצמם, ממעטים לדבר . הבכור, בן ארבע ‑ עשרה, שיתף בכך שאימו דווקא בסדר, "מעניין איתה . היא עובדת איתנו על שיעורי בית, יוצאים מדי פעם לסרטים . אבא עסוק כל היום בעבודה, וכשהוא חוזר הביתה הוא עייף ומסתגר בחדר" . לעיתים היה הבעל יכול להודות כי הוא נהנה מן האנרגיות של אשתו . הוא ניסה להגיע מוקדם יותר מהעבודה, כדי לקחת חלק בטיפול בילדים, לבלות איתם ובכך לאזן את חלוקת הנטל . כמטפל משפחתי הרגשתי כמו במאי שמנסה לפענח דרמה משפחתית - מחזק את השותקים והמופנמים ומרגיע את הפעילים יותר . השתוקקתי לגלות איזו אמת משפחתית, זוגית, הגיונית, שתעזור לקדם שינוי למען המטופלת שלי . הרגשתי את ההתלהבות שלה כאם לילדיה, את אהבתה אליהם . היא ראתה בי סנגור ליכולותיה ולרגשותיה אל מול בעלה הסגור והמופנ...  To the book