לצחוק ביחד

אנדרה מטלון | יובל שורר | סטנלי רבין 78 התחלתי להרגיש מתוח . דקות ארוכות היא ישבה כאשר רק קולות יבבה דקה נשפכים מפיה . ישבתי והבטתי בה, בפניה ובגופה שהלכו והתכווצו יותר ויותר עם כל יבבה קולנית . גם המתח שבי הסלים . שתקתי בציפייה שבעוד רגע תצליח להתארגן ולספר לי מה הסיבה למצוקתה הקשה . ואז, ברגע מסוים, בעודה מקנחת את אפה, הסבירה לי, "אז כמו שאמרתי, אני בשנה הראשונה באוניברסיטה, לומדת הנדסה כדי להגיע אחר כך לאדריכלות . בסמסטר הקודם עברתי את כל המבחנים, אבל ממש לא בהצלחה . הממוצע שלי היה רק 91 ! ", אמרה בקול וחזרה להתייפח . הייתי המום ! "ומה מביא בחורה כל כך מוצלחת למצב חרדתי עד כדי כך שהיא רוצה לעזוב את הלימודים ? ", שאלתי בחיוך . יפעת הישירה לראשונה מבט אליי והסבירה בפירוט, "אני יודעת, יש לי בעיה רצינית מאוד . תמיד שמתי לעצמי רף גבוה מדי, בקשר לכול . אני עייפה וכעת נשברתי . קשה לי לוותר על המצוינות . גם בבית הספר הייתי ככה, לומדת כל הזמן, לא מוותרת, וגם כחיילת דרשתי מעצמי להיות הכי טובה וכמובן, הייתי חיילת מצטיינת . ועכשיו שאני בלימודים באוניברסיטה, אני בכלל לא מצליחה", ושוב בכי, "זו המ...  To the book