|
|
18 ערן רולניק עליונות מסוימת, רוממה עצמה למעמד של דת . אפשר לפרש את הסיפור גם באמצעות שאלה : האם הפסיכואנליטיקאי הוא זה שאמור להישאר האחרון לשבת כאשר משתררת חשכה וקמה בהלה גדולה ? האם זה תפקידו החברתי של האנליטיקאי ? גרינסון, כך זה נשמע, התגאה בכך שהוא, בניגוד לאנשי הדת שמיהרו להסתתר מתחת לשולחן, נשאר לשבת . אני לא בטוח שכמטפלים נראה בכך היום אידיאל - להיות אלה ששומרים על קור רוח בכל תנאי ונשארים לשבת . אני חושב שיש לנו תפקיד בימים האלה . תפקידנו אינו רק לטפל באנשים, אלא גם להמשיך ו״לחשוב תחת אש״, לדברי ביון, גם בתנאים שבהם נראה שמחשבה היא כמעט בלתי-אפשרית ודורשת אומץ לב . חשיבה פסיכואנליטית היא השקפת עולם, תפיסת אדם וצורת הוויה שאותן האנליטיקאי מעמיד לשירות החברה והקהילה שבה הוא נטוע . שאלות שנרצה לדון בהן במפגשים הבאים הן מעבר לשאלות טכניות, כגון כיצד מקיימים פסיכואנליזה בזמן סגר ? או כיצד מתאימים את הטכניקה הטיפולית לתנאים של מגיפה ? אלה שאלות חשובות, אבל אני מתעניין גם בשאלות כגון מה עוד אנחנו יכולים להעניק בתקופה הזאת ? ומה התקופה הזאת יכולה לגלות לנו על בני אדם ועל המפגש הטיפולי ...
To the book |
|
|