היזכרות כצורת הישרדות: על היחסים שבין תיעוד לייצוג

138 יעל משעלי ללשון כמו מדחום, ובכל פעם שהיא התחילה עם מסכת השאלות שהופכות לטענות, רק חזרתי כמו תקליט מלא שריטות : אימא, די, תפסיקי לצעוק . ג'ואן נסטל, ממייסדות הארכיונים להיאסטוריה לסבית, שהוקמו באמצע שנות ה- 70 וקיימים עד היום בברוקלין, מסבירה כי הם הוקמו כדי להציל מסמכים קהילתיים לא רק מהכחדה גשמית, אלא 116 כנגד ההיסטוריה גם "מהפחתה בערכם המשפחתי והתרבותי" . ( History ) , המספרת את סיפורו של הגבר הלבן ההטרוסקסואל בן המעמד הגבוה, ובאמצעות סימונו כ"אמת" ושכפולו מייצרת ומשמרת את ערכי ההגמוניה, ההיאסטוריה ( Herstory ) מתעדת סיפורים של נשים או ניסיון חיים מזווית פמיניסטית ולוקחת חלק במאבק כללי של מיעוטים לניכוס הנרטיב התרבותי המרכזי . ההיאסטוריה אינה מתמצה בהצבת אלטרנטיבה אלא קוראת לכל מי שהודרה לספר את סיפורה, על מנת לחשוף את הפער בין פועלן של נשים מכל שכבות החברה לבין מה שמובנה כהיסטוריה . מה שמכונן את מחוז הזיכרון הוא משחק בין הזיכרון להיסטוריה, פעולה הדדית של שני גורמים, שבעקבותיה הם מגדירים זה את 117 זה . קודם כל צריך שיהיה רצון לזכור . אף שמיוצרת הלימה מדומה בין זיכרון להיסטוריה, ה...  To the book