זעם קדוש בארץ הקודש: צורת התרסה או גדר הפרדה?

90 יעל משעלי הזכוכית מאחורי הספרים הקדושים . כשהתחלתי ללמוד בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, הבנתי שכדי להצליח להיכנס 68 או לפחות את מרבית הקנוןלשיח עליי "לקרוא את כל הספרים" הספרותי שלא ידעתי על קיומו עד גיל עשרים . אבל למי יש זמן לקרוא ספרים כשהיא לא רק סטודנטית שקדנית, אלא גם עובדת כל יום אחרי הלימודים ? אז זעמתי וסחבתי איתי ספרים לכל הסידורים והאוטובוסים והתורים, ובייחוד לבתי קפה אופנתיים שגרמו לי להרגיש שאני מדגמנת חיים של אחרים . ניסיתי להוכיח בכל כוחי שגורלי לא נקבע על ידי מילים שלא היה להן קיום אוטונומי מחוץ למשפחה שלי . את המרוקאית לחשה אמי בעיקר כשחשבה שאנחנו לא שומעים - לאִמהּ בטלפון השבועי או לעצמה בין הסירים . אותה שפה, שלא הייתה זמינה לקריאה או לכתיבה, סימנה את הדור הישן והוחלפה בצרפתית אצילית ומהירה, שלאורך שנים גם סלסלה עבורי רשימת מכולת סתומה . ולמול אותיותיה המחוברות, כבר אז, נוצרו בי נתקים, ששבו ועיצבו את חיי הבוגרים - כמורה לעברית, ככותבת מאמרים ושירים וכמרצה לתיאוריה קווירית . כדי לחפות על כך שנולדתי ללא שפת אם משלי, כל שפה שנקרתה בדרכי כמו הכתה בי שורשים בהפריה מל...  To the book