המבנה המשתף של בית הספר

46 פרק שני מקור אחר לגישת המבנה המשתף היא עבודתו של כריס ארג‘יריס ( 1993 Argyris, ) . לדידו, מבנה ארגוני קשיח ובלתי אישי, כפי שמומלץ במודל הבירוקרטי, מונע מעובדים לממש את מרב הפוטנציאל הטמון בהם . הוא מתאר את הצמיחה וההתפתחות של אישיות האדם ותומך בהנחה כי לעתים קרובות המבנה הארגוני אינו תואם את צורכי ההגשמה של העובד . סתירה זו יוצרת תסכול וקונפליקטים בקרב העובדים . ארג‘יריס מניח שאישיות האדם מתפתחת לאורך רצף : מחוסר בשלות ועד לבשלות גבוהה . לשיטתו, בכל גיל אנשים מצויים במצב בשלות מסוים . כאשר אדם מתבגר גדלים צרכיו לפעילות, לעצמאות, להתנהגות בדרכים מגוונות, והוא מחפש אחר תחומי עניין מעמיקים יותר, נקודת מבט ארוכת – טווח, ומודעותו העצמית ורמת השליטה שלו בעצמו גדלות . מכאן שמורים זקוקים לכך שהמנהלים יתייחסו אליהם כאל בוגרים . אבל, בארגונים בירוקרטיים גדולים מתייחסים, לרוב, לעובד כאל מי שאינו בשל ואינו בוגר . במצבים מעין אלו, תגובת המורים מתבטאת בחוסר עניין בעבודה ואף בתוקפנות . המנהלים מצדם מטילים הגבלות נוספות הפוגעות בתפקודם של המורים ומעכבות את האפקטיביות של בית הספר . מכאן, שמנהלים המע...  To the book