מאיר פיצ׳חדזה – משיכה לחוסר אונים

122 אזהרת מסע נקודת התבוננות שונה מזו שאפיינה את העבודות שקדמו לשנת 1996 . בעבודות הקודמות, הסביר פיצ׳חדזה, ״המבט היה החוצה, ועכשיו הוא מהחוץ פנימה״, 1 והשימוש בשפות רבות בציור אחד התחלף בשפת ציור מסוימת . מפגש העיניים שיוצר פיצ׳חדזה נע מהדמות המצוירת אל המתבונן, ומהצופה אל הדמות . המבט מבחוץ והמבט מבפנים נתפסים להתבוננות הדדית . יסוד פנימי של הדמות המצוירת נלכד בעין המתבונן ומנכיח סוג של מסתורין שנובע מהקשר סיפורי חסר . זהו מבט לוכד, הבזק הנקלט בדומה לפעולת הצילום, שייצוגו כפוף לכללי הפרספקטיבה ומסורת אמנות הייצוג ה״נמשכת מלאונרדו 2 המבט מנוסח במסגרת הכללים והמגבלות של המערכת עד סרה דרך ורמיר . ״ הנראית של היש . המרחב הבימתי שמכתיבים כללי התיאור מופעל ליצירת הלך הרוח הנשקף מהציור ומציב את הביטוי העצמי במסגרת גבולות השפה התיאורית . הופעת הדמויות והחפצים בציורים נערכת במסגרת זו, ומתוכם ניבט הממד האישי 3 המבט פנים אל פנים נעדר לרוב מהעבודות הקודמות והציבורי של העבודה . של פיצ׳חדזה, שהושתתו על הרכב מבני מחולק . בעבודות הנוכחיות נתקל המבט במופע חזיתי של דמויות מוארות על פני רקע אפלולי באור...  To the book