|
|
119 מסלול החיים שלי היה לי ברור : אהיה מורה לאנגלית, אכיר מישהו, אתחתן איתו ונעשה ילדים . כל תקופת הילדות אמא וסבתא טפטפו לי שזה מה שצריך לקרות, וזה באמת מה שעשיתי . בבית דיברנו אנגלית טובה, והן חשבו שמורה זה מקצוע שמתאים לאישה ולאמא שמגדלת ילדים כדי שתחזור בזמן מהעבודה ותכין אוכל לבעל ולילדים . כשסיימתי את כיתה ו' הוריי שלחו אותי ללמוד בבית ספר פרטי ערבי-נוצרי בנצרת, כי בית הספר הממלכתי בעיר שלנו לא נחשב מספיק טוב . הוריי מאוד החשיבו השכלה, ובחברה שלנו רק בתי הספר הפרטיים נחשבים לטובים, גם אם יקרים יותר . גם אחי ואחותי למדו שם, וילדים אחרים שהגיעו מכל הערים והכפרים בסביבה . נסענו לבית הספר כל יום בהסעה ולמדנו בו עד כיתה י"ב . למדנו בכיתות מעורבות של בנים ובנות, מוסלמים ונוצרים מרקעים שונים . הלימודים היו כמובן בערבית, כולל לימודי תנ"ך . בבגרות עשיתי חמש יחידות בלשון עברית וחמש יחידות בהיסטוריה, ארבע יחידות בערבית וחמש באנגלית . למדנו על מלחמת העולם השנייה, השואה, הצהרת בלפור . למדנו גם על תולדות האסלאם ומסעות הצלב . לא למדנו על הנכבה, אבל המורה שלנו להיסטוריה חווה בעצמו בתור ילד את מא...
To the book |
|
|