למה לי לעזוב בעל אוהב, שמכיר אותי מגיל שבע־עשרה ומקבל אותי כמו שאני? איש שאוהב אותי, שמעריך אותי, שתומך בי?

106 פרק ב' : אהבת נשים אמא הייתה תופרת מעולה, שתפרה ביגוד לחברות האופנה, אבא עבד במשטרה ובהמשך בעבודות שונות, ביניהן בניקיון מוסדות ציבור . בעוד שאבא החליף עבודות, לאמא תמיד הייתה פרנסה כתופרת . מדי כמה שנים נקלענו לתקופות של קשיים כלכליים וכתוצאה מכך עברנו כמה מקומות מגורים, אבל אף פעם לא הרגשתי חוסר . התרבות הכלכלית הייתה שונה אז . הוריי לא הוציאו כספים על בילויים או נסיעות, מלבד הליכה לקולנוע . בשנת 1967 היו לנו כבר טלוויזיה, מכונת כביסה ואפילו מכונית . גדלתי כחילונית בבית מרוקאי מסורתי, עם אהבה לקדוש ברוך הוא וכבוד לרבנים . אמא אמנם לא ידעה לקרוא בסידור, אבל בבית הקפידו לעשות קידוש, הפעילו בשישי את הפלטה לחימום — ואז ישבו לראות את הסרט הערבי . למחרת היינו נכנסים למכונית ונוסעים לים . אני חושבת שזאת דרך החיים הנכונה, אבל לצערי היום היא כבר לא מקובלת . רק בגיל שמונה נודע לי שאני מאומצת . אני זוכרת שאמא אמרה לי : "את הבת שלי, אני אמא שלך, אני מאוד אוהבת אותך, אבל לא אני ילדתי אותך . " באותם ימים זה לא הזיז לי במיוחד . ככל שהתבגרתי התחילו לעלות שאלות של זהות . אני זוכרת שבגיל ארבע-עשרה...  To the book