97 ומהתנועה . בגלל המצב בבית הפכתי להיות ילדה מאוד עצמאית . הצלחתי לנווט את האבל המשפחתי למקום חזק ובלתי תלוי . בכיתה ח' התאהבתי בבת שלמדה בכיתה המקבילה . אז כמובן לא ידעתי לפרש את זה כאהבה, ידעתי רק שאני רוצה מאוד להיות חברה שלה ועשיתי את כל המאמצים כדי שגם היא תרצה אותי . הגעתי למצבים שבהם הסתובבתי סביב הבית שלה בתקווה שאפגוש אותה כשתרד, לקחתי ללב כאשר היא נפגשה עם חברות אחרות בלעדיי . אני זוכרת שבחופש הגדול מיהרתי לסניף של התנועה, תרה אחריה בעיניים ומתיישבת לידה . כשהיא לא הגיעה לפעולה, עזבתי וחזרתי הביתה . באיזשהו שלב ההתנהגות שלי הפריעה לה והיא אמרה לחברה שלישית שאני "נדבקת אליה" ושהיא "לא מבינה מה אני רוצה ממנה" . התלונה הזאת, שנשמעה בכל פעם מחדש מפי חברה טובה שלי, ליוותה אותי כל חיי . כבר אז מאוד נפגעתי, לא הבנתי מה קורה לי . בתיכון הבנות התחילו להתעניין בבנים, ואני הרגשתי שהחברות הטובות שלי נוטשות אותי לטובתם . הרגיז אותי שהן מנסות להרשים את הבנים . אני זוכרת שיחה שהייתה לי עם חברה במחנה הקיץ של בני עקיבא . ישבנו על הנדנדה בקיבוץ ואמרתי לה שאני בכלל לא מבינה למה הבנות מתעניינות...
To the book