לא הייתי בארון אפילו רגע, אבל עשיתי טעויות עם הילדים. עבדתי קשה כדי לתקן את הקשר איתם

יעל, בת 52 ממושב בדרום 87 יום אחד בלי ציצים, אבל מבחינתי להסתובב עם ציצים מזויפים מסיליקון זה לא אני . תפיסת החיים שלי היא "זה מה יש ועם זה ננצח" . זה קרה, וזה בסדר, ואפילו הייתה הקלה גדולה שאני כבר לא צריכה חזיות שיציקו לי וילחצו לי . אגב, חלק מההחלטה שלי לא לעשות שחזור נבע מניסיון של שתי חברות שלי, שעברו את זה קצת לפניי ומבחינתן זה היה גיהינום . אמרתי לעצמי : "מה, לא מספיק מה שאני עוברת עם המחלה שאני צריכה לעבור גם את זה ? " הבעיה היחידה היא שמאתגר יותר למצוא חולצות מתאימות, כי אי-אפשר ללבוש חולצה עם מחשוף . היבט נוסף הוא התייחסות הסביבה לכריתה . מישהו בעבודה, אפילו לא מהמעגל הקרוב שלי, נכנס אליי יום אחד למשרד כדי להגיד לי שאני צריכה לעשות שחזור . הייתי בהלם . מה ? מי אתה שתבוא לדבר איתי על השדיים שלי ? בהתחלה, הרבה אנשים שדיברו איתי לא היו מסתכלים לי בעיניים אלא בחזה השטוח . מהופנטים . לא פעם הייתי צריכה להגיד לאנשים : "עיניים אליי . " היום זה כבר לא מעסיק אותי . שיתרגלו . המפגש השלישי בעניין הזה היה בזוגיות . שם היה לי חשש שוואו, מי תרצה לצאת עם אישה עם חזה כרות ? פחדתי איך נשים יג...  To the book