היה לי יתרון, הקיבוץ והקהילה עמדו מאחוריי. פשוט הצבתי עובדה: אני חיה עם בת זוג, נקודה

55 גדלתי בלינה המשותפת . מדי יום בארבע אחר הצהריים הלכנו לבית ההורים . למרות שבילינו מעט שעות יחד, הקשרים המשפחתיים שלנו מאוד חזקים . מבחינתי, המטפלת של בית הילדים אף פעם לא החליפה את ההורים, כמו ששומעים מסיפורים של קיבוצניקים רבים . בילדות ביליתי הרבה בחברת הבנים . אהבתי לשחק כדורגל . זה לא היה יוצא דופן, להפך, זה היה מקובל בשנות השישים והשבעים . כולנו הסתובבנו כל היום בחוץ עם מכנסיים קצרים, הייתה אווירה של אנטי נשיות, בלי שמלות ובלי איפור . היה מאוד נוח לגדול ככה, בלי שעלתה השאלה מי אני ומה אני, בלי שהכרנו את המילים "מגדר", "הומו" או "לסבית" . בצבא הייתי סטרייטית לגמרי . רק בדיעבד הבנתי שתמיד הייתי לסבית . התאהבתי בבנות, אבל לא קראתי לזה כך . כשאני מסתכלת אחורה, הרי שכבר בכיתה א' הייתי מאוהבת במישהי מחברת הנוער שהגיעה לקיבוץ . היא הייתה גדולה ממני בכמה שנים טובות וקראו לה גם נורית . הייתה עוד חברה, שבדיעבד ברור לי שבגיל הנעורים הייתי מאוהבת בה . התגייסתי לנח"ל, הייתי בטירונות ארוכה והשתתפתי במלחמת יום כיפור . הצבא היה מבחינתי סוג של חגיגה כי הייתי כל הזמן בחברת בנות, עם אינטימיות גדו...  To the book