פרק רביעי

פדגוגיה של המדוכאים 131 והאותנטיות שלהם . אמונם של האנשים במנהיגים משקף את ביטחונם של המנהיגים באנשים . ועם זאת, אסור שביטחון זה יהיה נאיבי . המנהיגים צריכים להאמין בכוחותיהם של ההמונים, שאליהם אסור להם להתייחס כאל אובייקטים גרידא של פעולותיהם ; הם צריכים להאמין שהאנשים מסוגלים לשתף פעולה בחתירה אחר השחרור . בה בעת, עליהם להיות חשדנים תמיד כלפי עמימותם של המדוכאים, לחשוד במדכא ש"מאוכסן" אצלם . 45 הוא אינו מתעלם לכן, כשגווארה דוחק במהפכן להיות חשדן תמיד, ממצבה היסודי של התיאוריה של הפעולה הדיאלוגית . הוא רק נוהג כריאליסט . אף שהאמון בסיסי לדיאלוג, הוא לא תנאי-קדם שלו ; מקורו במפגש שבו האנשים הם סובייקטים-שותפים בגינויו של העולם, כחלק משינויו . אבל כל עוד המדכא ש"בתוך" המדוכאים חזק מהם עצמם, פחד החופש הטבעי שלהם עלול לגרום להם שידחו את המנהיגים המהפכנים דווקא ! אל למנהיגים להיות פתאים : עליהם להיות דרוכים לקראת אפשרויות אלה . האפיזודות של גווארה מאשרות סיכונים אלה : לא נטישות בלבד, אפילו בגידה במטרה . יש מקומות במסמך זה שבהם גווארה, אף שהוא מכיר בהכרח שבהענשת העריק כדי לשמר את לכידותה של...  To the book