פרק שני

פדגוגיה של המדוכאים 43 אבל המחנך המהפכן, ההומניסט, אינו יכול להמתין עד שאפשרות זו תתממש . מלכתחילה, מאמציו צריכים להתמזג במאמציהם של המתחנכים לעסוק בחשיבה ביקורתית ובשאיפה להומניזציה הדדית ; עליהם להיות ספוגים באמון עמוק באנשים ובכוח היצירה שלהם . וכדי להגשים זאת, עליו להימצא ביחסי שותפות עם המתחנכים . התפיסה הבנקאית אינה מאפשרת שותפות כזו — ובהכרח . פתרון הסתירה שביחסי מחנך-מתחנך, החלפת תפקידו של המפקיד, המכתיב, המביית, בתפקיד של מתחנך בין מתחנכים, משמעו לקעקע את כוח הדיכוי ולשרת את תכלית השחרור . התפיסה הבנקאית מניחה במובלע ניגוד חד בין בני האדם לעולם : אדם הוא רק בתוך העולם, לעולם לא עמו או עם אחרים ; היחיד הוא צופה, לא בורא-מחדש . על פי תפיסה זו, האדם אינו ישות מודעת ( corpo consciente ) . תחת זאת, הוא בעליה של תודעה : "נפש" ( mind ) ריקה, שפתוחה באופן סביל לקבלתם של פיקדונות של מציאות מהעולם שמחוצה לה . כך למשל שולחן העבודה שלי, ספריי, ספל הקפה שלי וכל החפצים שלפניי — פיסות העולם שמקיפות אותי — יהיו "בתוכי", ממש כשם שאני בתוך חדר העבודה שלי עכשיו . תפיסה זו אינה מבחינה בין הנגישות...  To the book