ב. עבודת כפייה לסוגיה

106 פרק שלישי עובדי הכפייה היהודים עבדו בכל תהליכי הבנייה והייצור של בית החרושת וחלקם אף הצטיינו בעבודתם וקודמו לתפקידי פיקוח וניהול . נשים עסקו באותן עבודות שבהן הועסקו הגברים . הדה מנדלבאום, שבמארס 1944 הגיעה לפיונקי מפלשוב, מסרה בעדותה שגם נשים עבדו בייצור אבק שריפה, בפריקת פחם, בהפעלת מכבשים ובהובלת כותנה לירי . גם נשים עבדו במשמרות של שמונה עד עשר שעות, וחלקן אף החליפו את היהודים "האמידים" תמורת מנת מרק או חצי קילוגרם לחם . אוה מנדלבאום סיפרה : " [ . . . ] נעליי נקרעו, הלכתי לעבודה יחפה [ . . . ] בנוסף, בתום המשמרת היה עליי לנקות את החדרים של היהודים מרדום [ . . . ] כדי להתרחץ, ולוּ באופן חלקי, עמדנו בתור . לכל 40 נשים הייתה קערה 37 שרה לייכטר סיפרה כי בדרך כלל הנשים לא עבדו בימי ראשון אחת לרחצה . " והקדישו את זמנן הפנוי לכביסה ולבישול מחוץ למבנה המגורים . 38 הפולנים עבדו שישה ימים בשבוע, בעוד שלרוב הגברים היהודים לא ניתן יום מנוחה . יתר על כן, לאחר שסיימו את משמרת העבודה הרגילה, לעתים הצטוו הגברים היהודים להישאר ולעבוד שעות נוספות ולבצע עבודות דחופות . "לעבודה וממנה צעדנו דרך היע...  To the book