פרק שמונה־עשר — למלא את החורים: יצירת מִבנים

380 פרק שמונה-עשר המופנמות שלהם . אך כיצד ? איך אפשר לעזור לאנשים להכיר באופן עמוק רגשות שנעדרו מחייהם המוקדמים ? שמץ של תשובה אפשרית מצאתי כאשר השתתפתי בכינוס היסוד של האיגוד לפסיכותרפיה גופנית בארצות-הברית, ביוני ,1994 בקולג' קטן בבוורלי, על החוף הסלעי של מסצ'וסטס . באופן אירוני, התבקשתי לייצג בכינוס את פסיכיאטריית הזרם המרכזי, ולדבר על שימוש בסריקות מוח שיאפשרו לחזות במצבים נפשיים . אך ברגע שבו פסעתי ללובי, כשהמשתתפים התכנסו לקפה הבוקר, הבנתי שמדובר בקהל שונה מזה של הכינוסים הרגילים שלי בפסיכופרמקולוגיה או פסיכותרפיה . האופן שבו שוחחו זה עם זה, תנוחות ומחוות הגוף, קרנו חיוניות ומעורבות — מסוג ההדדיוּת הגופנית שהיא תמצית ההתכוונְנות . במהרה התחלתי לשוחח עם אלברט ( אַל ) פֶּסו ( Albert Pesso ) , גבר חסון, רקדן לשעבר בלהקת הריקוד של מרתה גראהם, שהיה אז בתחילת שנות השבעים לחייו . עיניו, מתחת לגבות העבותות, הקרינו חביבות וביטחון . הוא סיפר לי שמצא דרך לשנות באופן יסודי את יחסם של אנשים לליבַּת העצמי הגופני שלהם . התלהבותו הייתה מידבקת, אך אני הייתי ספקן, ושאלתי אותו אם הוא בטוח שהוא מסוג...  To the book