|
|
322 פרק חמישה-עשר בתוך שניות עלה אל פני השטח מבול של זעם ואימה, מלוּוה בתחושות חיות של כאב, דם שזורם במורד צווארו, ההכרה שהוא לא מסוגל לראות . כאשר דיווח על תחושות אלה, השמעתי מדי פעם בפעם צליל מעודד, והמשכתי להניע את אצבעי קדימה ואחורה . מדי כמה דקות הפסקתי, וביקשתי ממנו לקחת נשימה עמוקה . ביקשתי ממנו לשים לב למה שעולה כעת על דעתו — קטטה שהיה מעורב בה בבית הספר . אמרתי לו להבחין בכך, ולהישאר עם הזיכרון . זיכרונות נוספים צצו, באופן שהצטייר כאקראי : של עצמו מחפש אחר תוקפיו בכל מקום, רוצה לפגוע בהם, נכנס לקטטות בבארים . בכל פעם שבה דיווח על זיכרון או תחושה חדשים, עודדתי אותו להבחין במה שעולה על דעתו, והמשכתי בתנועות האצבע . בסוף המפגש הוא נראה רגוע יותר, וניכר בבירור שהוקל לו . הוא אמר לי שזיכרון הדקירה איבד מחריפותו — כעת הוא נחווה כדבר לא נעים, שקרה לפני זמן רב . "זה היה באמת גרוע," הוא אמר, שקוע במחשבה, "וזה גרם לי להיות מעורער משך שנים, אבל אני מופתע שבסופו של דבר הצלחתי לבנות לעצמי חיים טובים . " בפגישתנו השלישית, בשבוע שלאחר מכן, עסקנו במה שקרה אחרי הטראומה : כיצד השתמש בסמים ובאלכ...
To the book |
|
|