פרק אחד־עשר — סודות נחשפים: בעיית הזיכרון הטראומטי

228 פרק אחד-עשר הצפה של תחושות ותמונות ב- 11 בפברואר 2001 שירת ג'וליאן כשוטר צבאי בבסיס חיל האוויר האמריקני . בשיחת הטלפון היומית שלו עם חברתו, רייצ'ל, היא הזכירה מאמר ראשי שקראה באותו בוקר ב ב ו ס ט ו ן-ג ל ו ב, על כומר בשם שנלי שנחשד שהתעלל מינית בילדים . האם ג'וליאן לא סיפר לה פעם על האב שנלי, שהיה הכומר בקהילה שלו בניוטון ? "האם הוא עשה לך משהו אי- פעם ? " שאלה . ג'וליאן זכר בתחילה את האב שנלי כאיש חביב, שתמך בו מאוד לאחר שהוריו התגרשו . אך ככל שהשיחה התמשכה, הוא החל להיכנס לפאניקה . פתאום ראה את צלליתו של שנלי בפתח הדלת, ידיו מושטות בזווית של ארבעים וחמש מעלות, נועץ מבט בג'וליאן בעת שהשתין . מוצף רגשות עזים, הוא אמר לרייצ'ל, "אני חייב לסיים . " הוא התקשר למפקד הטייסת שלו, שהגיע מלוּוה ברב-סמל . אחרי שנפגש עם שניהם, הם לקחו אותו לכומר של הבסיס . ג'וליאן זוכר שאמר לו : "אתה יודע מה קורה בבוסטון ? זה קרה גם לי . " ברגע ששמע את עצמו אומר את המילים האלה, הוא ידע לבטח ששנלי התעלל בו מינית — אף שלא זכר את הפרטים . ג'וליאן הרגיש נבוך מאוד על שהיה כה נסער ; מאז ומתמיד היה ילד חזק, ששמר דבר...  To the book