פרק שישה־עשר — מסקנה

568 פרק שישה-עשר חיי הפנימיים ? המטפל גם הוא עומד בפני בחירה : האם אעזור למטופל לוותר על ההגנות שלו או האם אשתף אִתן פעולה ? האם אעזור או אתרחק ? התחלנו ספר זה בשאלה מדוע אנו סובלים . לאחר מכן הצגנו דרכים שונות לסיים את הסבל, וכעת אנו מסיימים בהתייחסות לאדם שנמצא מתחת להגנות . הגנות הן רק הרגלים, ולא מעבר לכך . המשימה שלנו היא תמיד להושיט יד לאדם המתחבא מתחת להתניה . למרבה הצער, לרוב המטופל אינו יכול להפריד את עצמו כמציאות נוכחת מהרעיון שיש לו לגבי עצמו . הוא מבין את עצמו כאובייקט סטטי, לא כאדם דינמי . ועדיין הוא תמיד משהו גדול יותר ואחר מהרעיונות שלו, המצויים בהלימה עם המציאות הנוכחת שלו כאדם . המטופל אינו ההגנות שלו, ההרגלים שלו, או ההתנגדות שלו . הרגלים אוטומטיים אלו מראים רק את העבדות ואת הדטרמיניזם שלו, לא את האפשרות הפנימית שלו להרגיש אהבה וחופש . באופן דומה, מטפלים יכולים לשכוח להפריד את האדם החי במטופל מההגנות שלו . אנו מציעים ישויות לא אישיות כ"אגו" ו"סופר-אגו", ושוכחים את השאלה המכרעת : מיהו האדם שמתבונן ומבקר את עצמו ? " כשאנו שוכחים, המטופל נהיה אובייקט לא אישי המונע מכוחות...  To the book