|
|
396 פרק עשרים ותשעה להרגיש שיש לו מרחב של שהות, זמן . אין כאן דגש על משימה, אלא על תהליך . המטפל נחווה כמאפשר, כנמצא בעמדה פחות אקטיבית, בוודאי לא בעמדה ה"יודעת" במובן הסמכותי . כמובן יש כאן מקום רב להשלכה ולמרחב הפנטזיה, אבל כאן גם האפשרות לעסוק באותם רגשות ותחושות העולים ונחווים, כאשר המטופל ער לכך שייתכן שהפנטזיה לגביו היא אחאית או רומנטית ולאו דווקא הורית . כדי לאפשר מרחב כזה, על המטפל להיות בעמדה מאפשרת . כאשר מערבבים הדרכה וטיפול קשה, ולעתים אף בלתי אפשרי, לנוע בין ההוויות והכובעים הללו, הן למטופל והן למטפל . ההורה ששאל את הפסיכותרפיסט בתחילת הפגישה אם נכון יותר להתעלם או להניח לילד לבכות לפני שחוזרים ומרגיעים אותו, יתקשה לעבור מנושא זה לדיבור על תחושות האשמה בילדותו ולהיזכרות בהן . זהו מעבר בין עמדת "התפקיד ההורי", שהוא מטרת העבודה ב"הדרכת הורים", לבין עמדה שבה העיסוק ב"הוויה ההורית" וב"זהות ההורית" הוא המוקד, כפי שנעשה בשיטת הטיפול הפסיכודינמי בהורים ובהורות . העברה והעברה נגדית בטיפול בהורים בהתייחס למודלים של הדרכה פסיכולוגית להורים אומרת אסתר כהן כי "ניתן לומר, שהמטפל בהורים...
To the book |
|
|