פרק עשרים על רגשות קשים והורות

330 פרק עשרים שלי, זה לא הילד שלי," מלמל לעצמו בזעף במקלחת . דנית סיפרה בדמעות באחת מפגישות הייעוץ ששמעה אותו ממלמל זאת לעצמו . רחמים נבוך ואמר בצער : "לא ידעתי שאת שומעת . " באחת הפגישות דנית הישירה מבט ואמרה משפט שהותיר אותו ואת הפסיכותרפיסטית המומים : "לפעמים אני מרגישה שאתה מאשים אותי . פעם אמרת שהוא בטח של גבר אחר ולא שלך . אני לא יודעת אם זה בגלל שאתה חושב שהוא לא שלך או שאתה פשוט שונא אותו . " המילים הקרות והחדות גרמו לרחמים להשתתק מיד, ואחר כך מירר בבכי קורע לב : "אני לא חושב שבגדת בי . לא יודע למה אמרתי את זה אז . אבל בזמן האחרון, קשה לי להגיד את זה אפילו, אבל אני מצטער שהוא הבן שלי . " השיחה השקטה, שבה היו אומרים זה לזה בהדרגה את שעל לבם, הייתה חדשה להם . כאשר נרגעו סיפר כל אחד מהם, מהזווית האישית שלו, על תחושת הטרור המלווה את שניהם בבית . לפני כמה שנים רחמים רב עם עוז על סידור החדר, ועוז צלצל למשטרה והתלונן . המשטרה הגיעה לביתם, נרשמה תלונה והתחולל תהליך שגרם לתחושות טראומטיות ומשפילות עבור האב והאם . בסופו של דבר הגיע רחמים למסקנה שעוז הוא "פגע רע" וש"לא שווה לו להתעסק עם ה...  To the book