פרק שישה־עשר סיפורי אמהות

296 פרק שישה-עשר במפגשי ההיכרות עם ההורים המתח היה מורגש . זהבה היא אישה חדת לשון ונבונה . היא תיארה את קשייו של הבן באופן ברור וחד- משמעי . אבי, האב, ישב שותק רוב הזמן, וכאשר התבטא עשה זאת באיטיות שהשאירה רושם לא ברור : האם הוא בורר את מילותיו עקב קפדנות וניסיון לדייק, או שמא הוא פשוט חושש להכעיס את אשתו ? כששאלתי על מצב היחסים ביניהם, זהבה חייכה ואמרה : "לא באנו לטיפול זוגי, באנו לעזור לילד, אנחנו לא במצב לעזרה . " מאוחר יותר הסבירה, "לא טוב בינינו, אבל זה המצב . אני אפרט רק כדי שתבין, לי יש קשיים שלי ומריבות עם המשפחה שלי שלא נדבר עליהם, וגם בינינו יש לא מעט קשיים, אבל זה לא הנושא פה . " אחרי שהתמונה התבהרה, ואיתה מרחב חוזה העבודה הטיפולית האפשרי, לא נותר אלא להתחיל לעבוד עם הילד, ודניאל התחיל להגיע לטיפול רגשי באמצעות משחק . הסברתי להורים שכך נתחיל, עם ליווי להם, ובהמשך נבדוק מחדש את מבנה ההתערבות הטיפולית . במפגשים הראשונים דניאל מיעט מאוד בדיבור . הוא התנהל כילד שעסוק בנושאים שמתאימים בדרך כלל לילדים בשלב טרום בית ספרי . הוא נהנה ליצור בצבע ובפלסטלינה, ובחר שוב ושוב במשחקי דמויות...  To the book