פרק ארבעה־עשר בין הדרכה לטיפול

270 פרק ארבעה-עשר מהשכונה, שהיה קטן ממנו בשנה ואיתו הרבה לשחק . כשנשאלו על כך, תיארו נתי ונעה את המשחק עם החבר הצעיר כמשחק שבו רון קובע ומשתלט . נעה סיפרה שהשנה היא חשה מעט יותר בנוח, כי הגננת משתפת פעולה, מדווחת ורואה, ואינה מסתירה ממנה מידע כפי שחשה עם הגננת משנה שעברה . בעבר הרגישה שהדאגה שלה נתקלת במעין חומה בצורה מצד הגננת, שהקפידה לומר ש"בגן הכול בסדר עם הילד" והותירה את נעה בהרגשה שהיא אם הסובלת מדאגנות יתר חסרת סיבה . אציין כי כאשר הורים מרגישים כך עם גננת, לעתים יש טעם לחשוב אם יש דרך שבאמצעותה יוכלו לגרום לה להרגיש נוח יותר ולספר להם מה בדיוק קורה . המפגשים הראשונים העידו על אם מודאגת, שלא ברור אם בנה אכן סובל או נמצא באיזושהי מצוקה משמעותית . נתי דיבר בעיקר על מאבקים מיותרים של רון איתם . נראה היה שרון חש צורך לנצח בכל ויכוח, איתם ועם אחיו הגדול ( תלמיד כיתה ב' ) ואחותו הקטנה ( בת השלוש ) . הוא אמר "לא נכון" על הרבה דברים שנאמרו לו והתווכח אפילו על עובדות פשוטות . הוויכוח היה מתפתח לכעס, או אף לבכי, מצדו וההורים מוצאים את עצמם נבוכים ומתוסכלים מהתנהגותו הלא הגיונית . המטפלת ...  To the book