פרק ראשון הורות בעידן הפוסט־מודרני

28 פרק ראשון לעולל קטן וחסר אונים, שכל מחשבה ורגש מתמקדים בו, היא חוויה שקשה ביותר לחוות מראש . אפשר לראות זאת בבירור במעברי תפקיד פחות משמעותיים . זכור לי הניסיון האישי להכין את עצמי למעבר ממתבגר לחייל . הקשבתי לבוגרים ממני, ראיתי ילדים בוגרים ממני שכבר היו חיילים ושוחחתי איתם, ניסיתי לדמיין כיצד ארגיש ואפילו למדתי כל פרט בשרשרת החיול . אבל אז הגיע היום עצמו, ועמו כל פרטי המעבר ותחושותיו . קיבלתי מדים שלא כמידתי, הכינו לי דיסקית אחת לצוואר ושתיים עבור הנעליים . נתנו לי מספר ופנקס . התחילו ללמד אותי שפה חדשה של מושגים הכרחיים, וחייל בן גילי מיד החל להשמיע פקודות הקובעות מה עליי לעשות בחלקי הדקות הבאות, מאותו הזמן ועד הרגע שבו אלך, בפקודה, לישון . . . הרגשתי בצורה חדה את ההבדל בין לדמיין חיילות לבין להיות חייל . חשבו על דוגמה אחרת : עובד פעלתן שיש לו ביקורת על הארגון שבו הוא עובד — דעתן, חושב ומתנגד לנהלים רבים בארגון . כאשר אותו עובד מתקבל לתפקיד ניהולי בארגון, לפתע התפיסה והחוויה שלו לגבי הקיים ולגבי מה שיש לעשות נעשות שונות מאוד מאלו שהיו לו כשהיה בתפקיד ה"עובד" . שתי אלה היו דוגמאות...  To the book