"באו ימי הַפְּקֻדָה" (ט, ז־ט)

] 209 ] "באו ימי הַפְּקֻדָה" ( ט, ז-ט ) ] ז א ] הנביא מזהיר את ישראל שהפורענות קרובה . באו ימי הַפְּקֻדָה – הם ימי העונש שבו האל יפקוד עליהם את חטאותיהם, וראו לעיל ח, יג : "עתה יזכֹּר עונם ויפקֹד חטאתם" . והשוו שמ' לב, לד : "ופקדתי עליהם חטאתם" ; יש' י, ג : "ומה תעשו ליום פְּקֻדה ולשואה ממרחק תבוא" . אמנם פקודה יכולה להיות גם לטובה, ראו שמ' ג, טז : "פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים", אבל כאן הכתוב מדבר בפקידה לרעה ( לפק"ד שלל הוראות ) . באו ימי הַשִּׁלֻּם – שבהם ה' ייפרע מישראל על חטאיהם, השוו דב' ז, י : "ומשלם לשֹׂנאיו אל פניו" ; לב, לה : "לי נקם ושִׁלֵּם לעת תמוט רגלם" ; יש' לד, ח : "יום נקם לה' שנת שִׁלוּמים לריב ציון" ; תה' צא, ח : "ושִׁלֻּמַת רשעים תִּראה" ( ואינו כמו מי' ז, ג : "והַשֹּׁפט בַּשִּׁלּום", בשוחד שמשלמים לו ) . יֵדעו ישראל – לדעת רוב הפרשנים יש לקרוא את התיבות "ידעו ישראל" עם ההמשך : "אויל הנביא משֻׁגע איש הרוח" . אבל האם זה מה שיש לנביא להודיע את ישראל ? נראה שיש לקרוא את התיבות "ידעו ישראל" לפי פיסוק הטעמים ולפרש : ידעו ישראל ( כי ) באו ימי הפְּקֻדה באו ימי השִּׁ...  To the book