חידוש הברית (ב, טז־כה)

חידוש הברית ( ב, טז-כה ) ] 108 ] המשך ישיר, לכאורה, לחלק הקודם של הפתרון ( פס' ד-טו ) , ויחד עם זאת פרשה חדשה, כמו שהבחינו כבר המסרנים שקבעו כאן פרשה חדשה . אבל המעבר מ'נבואת הריב' ( פס' ד-טו ) לחידוש הברית פתאומי ולא מוסבר . 'נבואת הריב' מסיימת ב"ותלך אחרי מאהביה ואֹתי שכחה" ( פס' טו ) , אבל ישראל – האשה הבוגדת – לא עשתה דבר שיצדיק את המהפך הפתאומי . הקישור בין שתי היחידות במלית "לכן", הפותחת מסקנה, מלאכותי ואינו הולם ( בניגוד למופע ההגיוני של "לכן" לעיל פס' ח, ולהלן יג, ג, וכן "על כן" להלן ד, ג, יג ; ו, ה ; יג, ו ) . ליציאת מצרים ( ב, יז ) ולתקופת המדבָּר ( הנרמזת בפס' טז ) אין זכר ב'נבואת הריב' ( ה'מדבָּר' בפס' ה דלעיל אינו מְדבֵּר בתקופת המדבָּר ) . הקשר בין יחידה זו ל'נבואת הריב' מתבטא בהשבת תנובת הארץ : "והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר" ( פס' כד ) , כנגד "ולקחתי דגני… ותירושי" וגו' ( פס' יא ) , ובהטבת שמות הילדים ( ב, כד ב-כה כנגד א, ד, ו, ח-ט ) , ובהפיכת דבר ה' : "ואנכי לא אהיה לכם" ( א, ט ב ; וראו בפירוש שם ) לקבלת ה' ל"אלהי" בפי 'עמי' ( ב, כח ב 2 ) . אבל רצף הפסוקים בפ...  To the book