חלוקת הספר לפרשיותיו בפירושִי

מבוא ] 14 ] אפשר שלכן נסמכו כאן שתי הפרשות זו לזו . כמו כן יש קשר ענייני בין ה, א-ב לבין ו, ז-ט, עד שיש מקום לטעון שהכתובים ו, ז-ט נעקרו ממקומם המקורי שהיה אחרי ה, א-ב, שכולם רומזים לאירועים היסטוריים שבהם חטא ישראל, אלא שראיה גמורה לדבר אין . הכתובים ו, ז-יא מהווים פרשה עצמאית שלה רקע היסטורי, מאורעות הקשורים באחרוני מלכי ישראל : שלוּם, מנחם ופקח בן רמליהו . גם נבואה זו נמשכת לקודמותיה בגין השמות הגיאוגרפיים שבאו בה . פרק ז הוא פרשה הקשורה בנבואה שקדמתה, ובה שלוש נבואות ( פס' א-ז, ח-יב, יג-טז ) בעניינים מדיניים, הקשר בין הנבואה הראשונה ( פס' א-ז ) לשנייה ( פס' ח-יב ) אסוציאטיבי – האופה והעוגה . הנבואה השלישית ( פס' יג-טז ) מתקשרת לקודמתה בפתיחה "אוי להם כי נדדו ממני" ( פס' יג ) המתקשרת ל "מצרים קראו אשור הלכו" ( פס' יא ) , ולהזכרת מצרים בסיומה . הקריאה "אל חִכְּךָ שֹׁפָר" וגו' ( ח, א ) מהווה פתיחה ברורה ליחידה חדשה, המקיפה עתה את כל פרק ח ( לנוסח המסורה ראו לעיל ) . ייתכן שבניין הפרק כיחידה אחת הוא מעשה ידי עורך / עורכים, וראו להלך עמ' 188 – 189 . ייתכן שהפרשה נסדרה כאן בגלל הדמיון לס...  To the book